שנת 2025 ונשים עדיין "נותנות" סקס לבני הזוג שלהן, "כי הוא מצפה", "כי אז הוא הרבה יותר רגוע", "כי הוא גבר ויש לו צרכים", "כי אני מפחדת שהוא ילך למישהי אחרת".
זה שהן לא נהנות כלל, שהגוף שלהן זועק, שכואב להן, שהן סובלות, נראה עבורן ועבור בני הזוג שלהן כמחיר שסביר לשלם, כדי להשאר יחד.
ולא, זה לא מייחד מגזר מסויים ולא קשור למאפיינים סוציואקונומיים ספציפיים. זה מתקיים בכל מקום.
שנת 2025 ועדיין הגיוני למישהו, שנשים נותנות שירותי מין בתוך הזוגיות.
לא הגיע הזמן שנתקדם?
במקום לדרוש מין, השקיעו בקשר: באינטימיות, בתקשורת פתוחה, בכבוד, באמון, בהערכה. געו ככה סתם, לא כהכנה לסקס. צרו עניין בחיים האישיים ובזוגיות.
אל תצפו לסימטריה – העניקו ככל שתרצו. כשישנה אינטימיות, כשהצד השני מרגיש נראה, אהוב ומושך, הסיכוי למיניות עולה.
והנה הפתעה:
ככל שיש יותר לחץ לסקס – ככה יש פחות ממנו. אף אחת ואף אחד מעולם לא נהנו לעשות את המטלות שלהם, ולחץ על סקס הופך אותו למטלה.
כשאתם נכנסים למיטה, אתם רוצים איתכם פרטנרית רוצה ומרוצה, לא פרטנרית מרצה (מזמינה גם לקרוא את הפוסט איך ריצוי פוגע בהנאה המינית שלך ולהאזין לפרק על ריצוי בפודקאסט שלי מיניות מדוברת).
נכון שהתמונה לא משמחת, אבל הדבר המעודד הוא, שזה לא חייב להיות ככה.
יותר ויותר זוגות פונים לעזרה עם רצון לשפר את המיניות שלהם עבור שניהם. הם רוצים להפוך אותה למרחב של הנאה משותפת, לא לזירה של מאבקי כוח. הם מבינים שזה אפשרי ושזה בידיים שלהם (מזמינה להאזין לפרק על תקשורת מקרבת בפודקאסט שלי).
אמן שלא נצטרך יותר לציין את היום הזה לעולם, כמו שאין צורך לקבוע "יום הגבר", אבל נראה שנכונו לנו עוד שנים רבות של עובדה.
בהצלחה ובהנאה לנו.
