איך ריצוי פוגע בהנאה המינית שלך

המחיר שאנחנו משלמות

המחיר שאנו משלמות הוא בלתי נסבל. הוא כולל פגיעה באותנטיות שלנו, בנוכחות שלנו, בהקשבה לצרכים שלנו, בחיבור שלנו לעצמנו. אנחנו יוצרות "אני" מזויף, כזה, שלא תמיד יש קשר בינו לביננו. "אני", שמבטיח לנו שם טוב, אבל במקביל, עלול לבטל את האני האמיתי שלנו. כשכולם מצפים מאיתנו להיות נהדרות עבורם – לא תמיד נשאר לנו הרבה בשבילנו.

זה ממשיך בתקופת הנעורים

כתלות בחינוך שהן קיבלו, נערות רבות מעתיקות את הדפוס המרצה אל תוך חיי המין שלהן. הן מבצעות אקטים מיניים שאינן רוצות בהם, עם פרטנרים, שהן אינן מעוניינות לעשות זאת איתם ובתזמון שאינו מתאים להן.

בבסיס ההתנהגות הזו יכולים לעמוד גורמים שונים כמו חוסר בטחון או חוסר מקובלות חברתית, אולם גורמים אחרים יכולים להיות קשורים לאיזור הרציה.

נערות אלה, כבר בתחילת המסע המיני שלהן, מבטלות את עצמן, מתנתקות מהחיבור לרצונות שלהן ולמה נעים או לא נעים להן. הן מפנות את כל תשומת הלב אל רצונותיו של הפרטנר שלהן ושוכחות שמדובר ביחסים, שאמורים להיטיב עם שני הצדדים.

אני? מרצה?

פעמים רבות זה ממשיך לחיי המין הבוגרים שלנו, אפילו כשאנחנו בתוך מערכת יחסים משמעותית. 

כדי שיחסי מין, מגע ואינטימיות יהיו משמעותיים, מקרבים, מספקים ומענגים – כפי שראוי שיהיו, כפי שהם יכולים להיות – אנחנו חייבות לראות בתוכם גם את עצמינו, להיות מודעות לרצונות ולצרכים שלנו ולבטא אותם מול הפרטנר שלנו. זה ריקוד של שניים ולא הצגה בה יש שחקן ראשי ושחקנית משנה.

נשים משלמות מחירים כבדים בחתירה לריצוי בעת קיום יחסי מין:

• מקיימות יחסי מין עם הפרטנר שלהן כדי לסמן V, כדי שיהיה מסופק וכדי לנסות ולמנוע ממנו לחפש סקס מחוץ לבית.
• מזייפות אורגזמה, כדי שהגבר שלהן יהיה מרוצה מעצמו או כדי לקצר את כל התהליך.
• לא דואגות לבטא את הרצונות שלהן, הקשורים למגע, לאינטימיות, למיניות.
• מבצעות אקטים מיניים שאינן אוהבות ומקיימות באופן קבוע יחסי מין עם חדירה, למרות שלא תמיד הן נהנות מכך.
• מסתפקות באורגזמה של הגבר כאות לסיום האקט המיני ולא מתעקשות על האורגזמה שלהן (לגמרי לא חובה, ששני בני הזוג יחוו אורגמה בכל אקט מיני, כל עוד הם מקפידים שלא יהיה צד אחד לא מסופק על בסיס קבוע).
• לא משתפות את הפרטנר, במקרה שהן מרגישות חוסר נוחות או כאב.
• במין מזדמן או עם פרטנר חדש – מוותרות על שימוש בקונדום, כי הוא מתעקש שלא לשים אותו "אחרת ההנאה שלו תפגע".

וזה רק על קצה המזלג.

צריך שניים לטנגו

כשאת מרצה את לא נוכחת, את עסוקה באחר, בחוץ, במקום בחוויה שלך. עונג מיני שלם דורש נוכחות מלאה שלך, של כולך, לא רק של גופך. כשהראש שלך טרוד ברמת המרוצות של הפרטנר שלך, כשאת מוותרת על הדברים שאת רוצה לעצמך – ההנאה שלך בהכרח נפגמת.

אין הכוונה לכך, שעליך להתחיל ולהתעלם מהפרנטר שלך ולראות רק את עצמך, אלא שתוודאי, שאת ורצונותייך תהיו נוכחים בחדר, כמו גם נוכחותו ורצונותיו שלו. כששניכם במודעות ל"כאן ועכשיו" ודואגים לעצמכם ולאחר, החויה של כל אחד מכם משתפרת ואיתה, כמובן, החוויה המשותפת.

בואי נביט רגע פנימה

עכשיו, אולי תוכלי לעצור לרגע ולהתבונן אל תוך מערכת היחסים המינית שבה את נמצאת כרגע (או בלשון עבר, אם נכון להיום אינך מצויה במערכת יחסים):

• האם את יודעת להגיד לעצמך מה את אוהבת בה ומה פחות? מדוע את עושה את הדברים שאת לא נהנית מהם? מה את חוששת שעלול לקרות, אם תבטאי את תחושתך?
• מה את רוצה שיהיה בה ושחסר בה כיום? האם תוכלי לנסות ולבטא זאת מול הפרטנר שלך?
• אם את מזייפת את ההנאה שלך – מדוע את עושה זאת? מי המרוויח ומי המפסיד מכך?
• האם הפרטנר שלך ער לצרכייך ומנסה לספק אותם?

אם לסכם בכמה מילים את הפוסט הזה, כדי שתהיי מסופקת ומרוצה, את צריכה תחילה לאפשר לעצמך לזהות מה את רוצה ומה את לא רוצה, מה נעים לך, מה מעורר אותך, מה את אוהבת .

לאחר מכן תצטרכי להתחיל ולבטא זאת מול פרטנר שלך ולעשות כל שביכולתך, כדי שהדברים יתנהלו באופן שמתאים גם לך. 

אם הדברים מדברים אליך ומעוררים אצל רצון בשינוי, אך אינך יודעת איך להתחיל, אני מזמינה אותך לפנות אלי ולהעזר בי. לחצי כאן כדי לשלוח לי הודעה.

אחכה לך בפוסט הבא, אשמח שתבואי.