מה שלא ידעת על לבישת חזיה

סיפורה של פיטמה

שאלוהית תעזור מאיפה זה הגיע, אבל לא משנה מה יקרה – אסור שהפיטמה שלנו תבלוט מבעד לבד הבגד שלנו. היא שם, היא חלק מהשד שלנו, אבל אנחנו חייבות להצניע אותה. דין פיטמה בולטת כדין זקפה לא רצויה – מקור לתשומת לב לא מבוקשת ולמבוכה.

יתרונות החזיה עבור בעלות חזה גדול או ספורטאיות

נשים בעלות חזה גדול, עשויות למצוא, שלבישת חזיה תומכת בחזה ומונעת כאבי גב. גם נשים שעוסקות בפעילות ספורטיבית, ימצאו לרוב, שחזית ספורט תורמת לנוחות.

בנוסף, חזיה עשויה להיות פריט לבוש מאוד יפה וסקסי ואני בטוחה שיש נשים לא מעטות, שאוהבות לעשות בו שימוש לפני האקט המיני ובמהלכו (להציג את השדיים העטופים בחזיה הסקסית ואח”כ להסירה).

אבל מה לגבי כל יתר המצבים?

אולי לא נעים להכיר בכך, אבל הסיבות העמוקות יותר (וזו דעתי האישית שאינה מגובה במחקרים, אלא היא פועל יוצא של המסקנות שלהם) הינן משטור הגוף של האישה וכן כוחו של הקפיטליזם.

כמה מילים על משטור הגוף

אם לא נחשפת לטקסטים פמיניסטיים, הטענה כאילו ישנו משטור גוף לנשים, עשויה להראות לך כמו המצאה ריקה שאינה מבוססת. אבל אולי כדאי לחשוב על זה רגע.

מהו משטור גוף ואת מיהו משרת? למעשה, כשמדובר בגוף הנשי, יש אב טיפוס אחד, שאליו יש לשאוף: תהיי יפה, רזה, עם שיער חלק וגוף נטול שיער, עם שדיים גדולים, מותניים צרות, ישבן מוצק ועגול – וזהו! הגעת לאולימפוס.

כשאת באולימפוס, תזכי במשרות נחשקות, תמצאי לך בן זוג חתיך ועשיר, נשים אחרות יקנאו בך, ובאופן כללי – החיים שלך יהיו דבש.

אבל מה קורה לך בדרך לשם? אם לא נולדת עם מתת האל הזו, את צריכה לעבוד, וקשה, מאוד – כדי להגיע אל היעד הזה, במקום להשקיע את מירב המשאבים שלך באפיקים יותר פרודוקטיביים.

שלא תביני אותי לא נכון – ברור לי, שתזונה בריאה ופעילות גופנית הן חלק בלתי נפרד מחיים בריאים, אבל הקשר בינן לבין הדמות שתיארתי מעלה – די מקרי.

אנחנו עשויות להתמצק קצת, להצר היקפים, לרדת קצת במשקל, אבל מבלי שנשתעבד לספורט אינטנסיבי, ובעצם גם אם כן – לא נהפוך לסינדי קרופורד, אנג’לינה ג’ולי או בר רפאלי.

מה כן יקרה לנו? נבקר את עצמנו על חוסר ההצלחה, נרעיב את עצמנו כדי לנסות ולקרב את בואה, נשפוט את הנשים האחרות – בין אם הן קרובות ליעד ובין אם לא ובאופן כללי – נחליש את כוחנו ואת כוחן של אחיותנו, במקום להתחזק.

מי מרוויח מזה? לא אנחנו.

איך זה קשור לחזיה שלך?

אם חינכו אותנו שאסור שיראו לנו את הפטמות מבעד לבד החולצה, אסור שהחזה שלנו יקפץ כשאנחנו בתנועה, עליו להיות זקוף ובולט במידה, ובאופן כללי – מעוצב למשעי לפי מודל שהוכתב מבחוץ, הרי שכנראה תהיי מוכנה לסבול לא מעט, כדי להתאים את עצמך למודל הזה.

עוד על משטור הגוף בפוסט מיתוס היופי.

קפיטליזם

ברגע ששטפו את מוחנו לגבי המראה הרצוי של שדינו, ומכאן – ושחזיה הפכה לפריט חובה במלתחה שלנו, הבטיחו שנרכוש לנו כאלה לאורך כל ימי חיינו, בהתאם לשינויים במידת החזה שלנו ולא פחות חשוב – בהתאם לצו האופנה.

עכשיו – אם את בעלת חזה קטן, הרי שגוזיה או חזיה מגניבה שקנית בשוק, יכולות לענות במאת האחוזים על הצורך שלשמו קנית אותן, מבלי לרוקן לך את הכיס, אבל אם את לא?

מחירי חזיה איכותית מגיעים למאות שקלים. נסי לחשוב כמה חזיות קנית במהלך חייך. קשה, הא? כמוך יש מיליוני נשים בעולם המערבי, שעושות בדיוק את אותו הדבר.

מי מרוויח מזה? לא אנחנו.

(אם מעניין אותך לקרוא קצת על ההיסטוריה של החזיה – אנגלית ואיורים נהדרים – את מוזמנת להעיף מבט בבלוג של Andrea Schewe).

להפסיק ללכת עם חזיה? אין מצב!

אני חוזרת רגע לאחור בהיסטוריה האישית שלי. ובכן, השדיים שלי כנראה כל כך התקוממו על כך שהם אחרונים בתור, שמאז אותו היום הם עשו מאמץ להתקדם בסולם, והאמת – ממש הצליח להם! רק בעוד שהם מבסוטים מההישג, אני היא זו שצריכה להתמודד עם ההשלכות.

חזה גדול בקיץ הישראלי זה לא פשוט בכל מקרה, אבל כששני החמודים האלה סגורים תחת סורג ובריח – הם נעשים עצבניים ומזיעים והדבר הופך לסיוט, עבור זו שמנסה לביית אותם.

מאידך, לכי תשתחררי, תרתי משמע. לא פשוט כלל.

ועכשיו – טריק!

לפני שבועיים, אחרי שמזה 36 שנה… שניה, אכתוב את זה שוב:

לפני שבועיים, אחרי 36 שנה שלא העזתי לצאת מביתי ללא חזיה, זה קרה! איזו חוויה מרוננת גוף ונפש זו היתה. הרגשתי כמו ציפור שיצאה לראשונה מהכלוב והיא מתעופפת בחופשיות.

מה איפשר את האירוע המכונן הזה, את שואלת?

• הצעה חוזרת ונשנית מצד בן זוגי, שאפרגן לעצמי את החופש הזה. הצעתו נתקלה בסירוב במשך השנים. לא הייתי מוכנה שהחזה שלי יהווה מוקד לתשומת לב, חיובית או שלילית. למרות זאת, מסתבר שמשהו חלחל.
• שמלות שרכשתי לעצמי ושהחליפו באחת כמעט את כל המלתחה שלי. הן כל כך נעימות, קלילות ואווריריות, שאני מוצאת את עצמי הולכת רק בהן. הדוגמא שלהן מושלמת – הן אינן צמודות לחזה והן איפשרו לי את הניסיון משנה החיים הזה.

כשאני יוצאת איתן מהבית ללא חזיה, ככה אני נשמעת:

שורה תחתונה – בחירה

אני מניחה שהסיכוי, שתתרמי עכשיו את כל החזיות שלך, או תשמרי אותן כחומר בערה לל”ג בעומר – אינו גבוה. גם אני, מן הסתם, שומרת אותן ואלבש אותן ברוב המצבים.

מה שכן, אולי תאפשרי לעצמך לצאת מהמקום של "חייבת ללבוש כל הזמן", כי "אוי ואבוי אם לא" ולעבור למקום מודע של "בוחרת ללבוש כשמתאים לי", שזה יכול להיות תמיד, לפעמים, אף פעם לא.

מאחלת לך שמחה והנאה בכל דרך שתבחרי.

אם תרצי לשתף אותי בחויה האישית שלך עם ענייני חזה וחזיה, באופן אינטימי ואפילו אנונימי, את מוזמנת מאוד ליצור איתי קשר בווטסאפ ואני מבטיחה שאחזור אליך ברגע שאוכל.

ואם אתה גבר שקורא אותי, אשמח אם תבחר להציע לבת הזוג שלך, לבחון את העניין, אולי לראשונה.

אני אחכה לך בפוסט הבא, אשמח לבואך.