מה זה פער האורגזמה?
על פער השכר בין גברים לנשים בטח שמעת. אולי יפתיע אותך לגלות, כי ישנו תחום נוסף שבו מתקיים פער כזה.
ובכן, מבאס לדעת, כי כאשר מדובר בזוגות הטרוסקסואליים, גברים חווים אורגזמות בתדירות שעולה על זו של בנות זוגם באופן משמעותי למדי. כמה משמעותי? מציעה לך לשבת:
בעוד שלמעלה מ-90% מהגברים ההטרוסקסואליים מדווחים כי הם מגיעים לאורגזמה תמיד או כמעט תמיד בעת קיום יחסי מין, הרי שאצל הנשים ההטרוסקסואליות העניינים הרבה יותר מורכבים. מחקר אחד גילה, כי בקשר מזדמן, נשים הטרוסקסואליות חוות אורגזמה רק בכ-30% מהפעמים ואילו בתוך מערכת יחסים, בכ-70% מהפעמים. כלומר, אנחנו מחונכות לכך, שכשאנחנו מקיימות סקס מזדמן, הרי שהעונג שלנו הוא ממש פריווילגיה ואל לנו לצפות לו או לדאוג להשיגו. מחקרים אחרים שנעשו על סקס במערכות יחסים הטרוסקסאליות, מצאו מספרים דומים.
זה עושה חשק לצרוח, נכון? אז אחרי שנצרח, ננסה להביט על המצב המתסכל הזה בעיניים מעט אופטימיות ולהבין מה ניתן לעשות.
בניגוד לפער השכר, אשר לגבי מועד צמצומו יש תחזית קודרת למדי, הרי שאת פער האורגזמה אפשר לצמצם ואף לסגור הרבה יותר מהר. זה דורש רצון ללמוד, מוכנות להקשיב לרעיונות שלא תואמים בהכרח לאג’נדה שלנו, וכמובן, להעביר את הידע לדור הצעיר בכל דרך אפשרית.
ממה נובע הפער האדיר הזה?
אתחיל מאם כל הצרות – פטריארכיה
אי אפשר לברוח ממנה, אם כי אנחנו עושות מאמצים רבים להכניע אותה, ולא מתכוונות להפסיק, עד לנפילתה. בבקשה תשארו איתי. אני יודעת שדבריי יעוררו התנגדות ואי נוחות, אך אני מבטיחה שהסבלנות תשתלם:
החברה הפטריאכלית נורא נהנית להפוך אותנו לאובייקטים מיניים, אבל בו בזמן, מנסה לשלוט על המיניות שלנו, כלומר, אנחנו צריכות להיות מיניות בדיוק במידה ה"נכונה". זה לא מאוד מפתיע, בהינתן שהמיניות שלנו היא כוח חיים, שמניע, מעצים ומחזק אותנו, וכוח, כידוע, הוא לא משהו שאנשים נותנים או מוותרים עליו בקלות. כלומר, מצופה מאיתנו לקיים יחסי מין עם הפרטנר שלנו, אבל אנחנו לא אמורות לשאוף לעונג.
בנוסף, בחברה ששמה את הגברים ואת טובתם בראש, לא מפתיע שההנאה המינית הגברית היא זו שהעסיקה את החברה לאורך דורות, בעוד העונג המיני הנשי נדחק לקרן זווית. במצב כזה, החדירה נחשבת לגולת הכותרת של יחסי המין, בין אם זה מתאים לכולנו, או לא. כשאנחנו מחונכות ומחונכים ככה, אין פלא שאלה התוצאות העגומות.
עכשיו בטח בא לך להגיד: שטויות! הרי ידוע שהמיניות הנשית הרבה יותר מורכבת מזו הגברית. לא פלא שנשים חוות אורגזמה פחות מגברים. נכון שאנחנו מורכבות, זה מה שעושה אותנו מעניינות כל כך, אבל המורכבות הזו אינה מה שגורמת לפער הזה. עוד רגע הדברים יתבהרו.
אוננות
במחקרים נמצא, כי בניגוד לאחוזים הנמוכים שתוארו מעלה, הרי שכ-95% מהנשים מדווחות, כי בזמן אוננות הן מגיעות תמיד או כמעט תמיד לאורגזמה! 99% מהן עושות זאת על-ידי גירוי של הדגדגן או שילוב של גירוי הדגדגן עם חדירה.
ומה קורה במיניות לסבית?
טוב ששאלת. מסתבר, שנשים לסביות מדווחות שהן מגיעות לאורגזמה ב-86% מהפעמים בהן הן מקיימות יחסי מין, שזה נתון גבוה משמעותית מזה שביחסי מין הטרוסקסואליים, מה ששולל את המורכבות הנשית כגורם לפער.
כלומר, הרבה יותר ממה שהמיניות שלנו מורכבת, גברים רבים לא מודעים לאופנים שגורמים לנו לעונג, ורבות מאיתנו לא דואגות שהם כן ידעו. אין פה אשמים או אשמות, שכן כולנו למדנו, או יותר נכון – לא למדנו, מאותם המקורות.
מה המשותף לאוננות נשית ולסקס לסבי? הדגדגן!
האיבר הפלאי הזה, לא רק שהוא אינו קטן כמו שטועות וטועים לחשוב, הוא מאפשר עוצמת עונג אדירה. בראשו, כלומר בחלק הקטן שנמצא מתחת לכיפת הדגדגן, מצויים לא פחות מ-8,000 קצות עצבים! לשם השוואה, בקצה הפין ישנם רק 4,000 קצות עצבים, אולם, בעוד שלעצבים בקצה הפין יש תועלת אבולוציונית, הרי שהדגדגן משמש למטרת עונג בלבד. אם זה היעוד שלו, כדאי שננצל זאת.
בנוסף, בעוד שתנועת החדירה היא תנועה קווית, נשים רבות מוצאות שדווקא תנועה מעגלית על הדגדגן מביאה איתה את העונג המיוחל, רק שהן לא זוכות לה בעת החדירה.
מכאן, שאם זוג סבור שהאורגזמה הנשית אמורה להגיע תוך כדי החדירה ובאמצעותה, נשים עשויות לחשוב שמשהו לא בסדר בהן, אם הן לא הגיעו לאורגזמה במהלכה. במצב כזה, חלקן יבחרו לזייף אורגזמה, כדי לחסוך אי נעימות לשני הצדדים.
מדוע חשוב לסגור את פער האורגזמה?
קודם כל, כי מגיע לנו להנות באופן שווה. נורא פשוט.
שנית, יש להניח, שבעוד שאישה שחווה תסכול חוזר ונשנה מיחסי המין שלה לא תהיה להוטה אליהם, מה שיצור כדור שלג של לחץ, ריצוי, תסכול, חוסר הנאה, סירוב, דחיה וכו’, הרי שאישה שחווה עונג מיני, תרצה עוד ממנו. מי מאיתנו תוותר על עונג במרחק הושטת יד (או לשון, או מה שתמצאו לנכון)?
איך ניתן לצמצם את הפער? בעזרת ידע וכוונות טובות!
היכרות עם האנטומיה הנשית
כדי שנהיה באותו עמוד, ותדעו כיצד לענג ולהתענג, אני מצרפת פה תרשים של המבנה האנטומי של איבר המין הנשי וכן איור של מבנה הדגדגן השלם. כפי שציינתי, הדגדגן אינו קטן כפי שטעינו לחשוב, ואפשר לענג חלקים נרחבים ממנו מבפנים ומבחוץ (אם כי האזור הרגיש ביותר הינו קצה הדגדגן ורבות ירצו בשלב מסוים גירוי שלו, כדי להגביר את העונג).
אם יהיה לך אומץ להראות את התמונות הללו לדור הצעיר, ובכלל – לתת לו לקרוא את הפוסט הזה, זה יהיה צעד חשוב נוסף בדרך לסגירת הפער.
זמן ותשומת לב הם מרכיבים שכדאי לא לוותר עליהם
בעוד שפעמים רבות גבר יכול להגיע לאורגזמה זמן קצר אחרי הגירוי והזקפה, הרי שנשים זקוקות לרוב לזמן חימום. ולא – להסתער על הדגדגן במטרה לקצר תהליכים לא יעשה את העבודה ולרוב אפילו יעשה עבודה הפוכה. מה כן? אם תקפידו ליצור אוירה נעימה, לענג את האזורים הארוגניים בגוף האישה, ללטף, לנשק, לעסות, ללחוש, הגוף שלה יתעורר בקצב המתאים לו. כשזה יקרה, יש סיכוי יותר גבוה שהיא תרצה להמשיך. אמנם לא אמרתי להמשיך לאן, אבל כבר אנחנו בכיוון הרצוי של עונג וזה חיובי כשלעצמו. (הערה: כפי שאומרת המטפלת המינית המהוללת אסתר פרל, משחק מקדים מתחיל ברגע שהאורגזמה נגמרת. כלומר, מי שירצו מערכת יחסים שיש בה סקס מהנה בתדירות מספקת, יצטרכו להשקיע מחוץ לחדר המיטות. מגע משימתי רגע לפני, כדי להגיע אל המטרה, הוא לא טוב מספיק).
פרקטיקות מיניות מגוונות
עכשיו אולי כבר ברור, שסקס אינו שווה חדירה. חדירה היא פרקטיקה אחת, מהנה מאוד עבור חלק מאיתנו ופחות עבור החלק האחר (ראו פוסט ייעודי על נושא החדירה). ברגע שנותנים לה מקום כמו שאר הפרקטיקות המיניות – גירוי ידני, גירוי אוראלי, חיכוך, שימוש באביזרי מין ועינוג של שאר הגוף – הסיכוי שאישה תמצא ביניהן כאלה שמסבות לה עונג, עולה פלאים. ועוד לא אמרתי מילה על נשים שסובלות בחדירה או אף לא מסוגלות לה כלל.
מעל ולפני הכל – תקשורת
לצפות מאדם אחר שידע לקרוא את הצרכים והרצונות שלנו זו תמיד טעות, אבל כשמדובר בעונג המיני שלנו – על אחת כמה וכמה. כדי ששני הצדדים יוכלו לחוות עונג במידה שווה, יהיה עליהם לתקשר ולשתף: מה עושה לי נעים? מה אני רוצה לנסות? מה אני צריכה באופן אחר?
הפוסט מתבסס בחלקו על פוסט מהבלוג של פרופ’ לורי מינץ.
מאחלת לכם שתצליחו לפתח תקשורת מיטיבה, שתרכשו ידע ותגלו מה מהנה עבור שני הצדדים, ככה שהפער הזה לא יהיה מנת חלקכם.
אחכה לך בפוסט הבא, אשמח לבואך.
