במפגש פסגה בין שתי הענקיות, אסתר פרל וברנה בראון נתקלתי במושג: "פיצול האמביוולנטיות" (Splitting the ambivalence)
אמביוולנטיות היא מצב מוכר ונפוץ, אבל כשהיא קשורה לדמויות משמעותיות, כמו בן/בת זוג, זה נהיה מאתגר במיוחד.
"פיצול האמביוולנטיות" מתייחס לנטייה הלא מודעת שלנו, להתמודד עם אי הנוחות שהאמביוולנטיות גורמת לנו, על-ידי חלוקת הסתירה לשתי קטגוריות נפרדות. לאחר מכן אנחנו מייחסות כל קטגוריה לאחד/אחת מאיתנו.
כדי לפשט, אקח כדוגמה אמיתית לגמרי את בנזוגי ואותי: טל אוהב שקט, בית, עיר וכמה שפחות אנשים. אני אוהבת מוזיקה בווליום גבוה, יצאה מהבית, עדיף לטבע, ומפגשים עם א.נשים. פיצול כזה יכול ליצור תחושה של בהירות ופשטות – שחור/לבן. אבל הוא עלול גם לטשטש את המורכבות ובכך בעצם להרחיק פתרונות אפשריים לקשיים, שהמצב הזה יוצר לעיתים.
לגבי טל התיאור הזה מדויק להפליא, אבל אני קצת יותר מסובכת. בעצם, אני גם מאוד נהנית משקט, מבילוי בבית וגם אני סולדת מבילויים המוניים (למעט הפגנות למען הדמוקרטיה והופעות חיות).
אז איפה הבעיה?
הבעיה מתחילה בכך, שכשעובר זמן מבלי שראיתי קצת טבע או א.נשים, או מבלי שיצאנו לאיזה בילוי מחוץ לבית, המרמרה מתחילה להתעורר. כדי להמנע ממצב של אמביוולנטיות בתוכי, בו אצטרך להודות בפני עצמי שתכלס, גם אני לא בדיוק הייתי מפיקת אירועים פעילה במיוחד, אני מפילה עליו את האחריות למצב: "אנחנו בכלל לא יוצאים!" מה אגיד? גאונה! עכשיו אולי שקט לי בפנים, רק שהעברתי את הרעש החוצה, והוא נוכח ביננו.
במיוחד בשבילך
הנה שתי דוגמאות נוספות, שיעזרו לבסס את ההבנה של הרעיון:
זוג שבו האמא היא בתפקיד המסורתי – המטפלת העיקרית בילדים, יעני שרת החינוך. פתאום יש אירוע לא נעים בבית הספר עם אחד הילדים. האבא מציע כיצד, לדעתו, לטפל בעניין. האמא הודפת את הרעיון (הרי היא זו שמבינה בחינוך). בשיחה עם היועצת, שוק! היועצת מציעה לגשת לעניין בגישת האב.
הנה דוגמא לפיצול: האמא היתה כל כך נעולה על חלוקת התפקידים, שלא יכולה היתה לראות את ההיגיון בדבריו. יותר קל היה לה להדוף אותם, מאשר להתמודד עם "פלישה" שלו לתפקיד שלה (אמביוולנטיות).
דוגמה נוספת:
בני זוג. היא יותר נזקקת, הוא בתפקיד הכתפיים הרחבות להשען עליהן. לה יש קושי – לו יש פתרון. היא בחוסר ודאות – לו יש תשובות.
והנה פתאום הוא במשבר, והוא זקוק לה. בעיה! עכשיו היא, שעוזרת לכל העולם ואשתו, חווה בעצמה קושי נוכח המצב החדש שנוצר (סדקים בפיצול האמביוולנטיות). חוסן זה הרי התפקיד שלו! מהיכן צץ לו האפור הזה, כשהיא כל כך רגילה לשחור-לבן?
מקווה שעכשיו יהיה לכםן יותר קל לבחון איפה פיצול האמביוולנטיות מתקיים אצלכםן (חרוצה/עצלן, מסודר/מבולגנת, מבינה בכסף/ אין לו מושג, עצבני/ נינוחה, ועוד).
בכל אופן, כדי להמנע מכל הבלאגן הלא מיטיב הזה, אסתר פרל מציעה לנסות לזהות את האמביוולנטיות ולבחון מה מייצר אותה, כלומר, לחקור קצת את העולם הפנימי שלנו ואת הדפוסים, שעלולים לתרום לאמביוולנטיות. אחר כך אפשר יהיה לתקשר את הדברים עם הפרטנר.ית שלנו.
מניסיון – המודעות הזו עושה רק טוב.
אני אחכה לך בפוסט הבא, אשמח לבואך.
