פערי חשק בין עכבר העיר ועכברת הכפר
נולדתי בקיבוץ, בת לאמא חובבת טבע מושבעת, שגרמה לאחיי ולי להיות כוכבי הכיתות שלנו, בכל הנוגע לשמות פרחים, ציפורים ופטריות, עם הידע הרחב שהשרישה בנו.
(וכן, למקרה שתהית – בחיי שיש פטריה, שנקראת נרתיקון דביק. מתה לדעת מי המציא את השם ההזוי הזה. את הולכת לחפש פטריות עם הילדים שלך ומוצאת את עצמך מסבירה להם ש-"זו אחלמית, זו פקועית וזו… נרתיקון דביק" ומחכה לרגע בו ישאלו: "אבל, אמא, למה קראו לה ככה?").
ובכן, לפני מספר שנים הגורל זימן לחיי את עכבר העיר. ללא ספק המשובח מביניהם, אבל עדיין – עכבר עיר. למי שלא מכירה – עכברי עיר, כשמם כן הם – אוהבים את העיר. כל הנושא הזה של פרחים, נחלים, ציפורים, אדמה, פטריות, מממ…פחות מדבר אליהם.
בשנים הראשונות היה לי מאוד קשה עם זה. תהיתי האם חיי מעתה יהיו לנצח – טבעלס, והאם עורי, הלבן להחריד ממילא, יאבד את מעט הגוון שלו תחת אור הניאון וקרינת מסך המחשב.
עם הזמן ובעזרתה של אסתר פרל המופלאה (שכבר הוזכרה בבלוג ועוד תוזכר רבות, בשל קולה האמיץ ותובנותיה שוברות המוסכמות), הגיעה ההכרה, שבן זוגי הוא אדם אחד, הוא לא קיבוץ שלם, הוא לא קהילה.
הוא לא יכול ואין זה מתפקידו, למלא אחר כל הצרכים שלי, אם כי את רובם הגדול הוא ממלא, עוד לפני שאני מודעת לכך, שהצורך קיים.
סיפרתי את הסיפור הארוך הזה, כדי להדגים מצב של פער, שעלול להתקיים במערכת יחסים זוגית, כשהרצונות והצרכים של בני הזוג שונים ואפילו מנוגדים. אבל זו היתה דוגמא פשוטה. מאוד פשוטה.
וכשזה נוגע לצורך במגע ובסקס?
כאשר הפער הינו בחשק לצאת לטייל בטבע, להסתובב בשווקים, ללכת להצגות, להופעות, לנסוע לחו”ל, לרוץ – את כל אלה ועוד אפשר לעשות עם אחרים – אבל מה קורה כשזה נוגע לצורך בקרבה פיזית, במגע ובסקס, במערכת יחסים מונוגמית? לדעתי, מעטים הפערים, שעלולים להיות טעונים ומורכבים, כמו הפער הזה.
זוגות רבים מכירים על בשרם את הפער הזה. התפיסה הרווחת היא, שתמיד הגבר רוצה יותר מגע וסקס מאשר בת הזוג שלו, ולכן יש הרבה יותר שיח ועניין סביב המצב הזה.
כמה בדיחות סופרו על האישה, שמסרבת לסקס עם בעלה או על הדינוזאורית, שלא בא לה (הדינוזאור בא לדינוזאורית ומנסה לפתות אותה לסקס. היא מסרבת. למחרת מנסה שוב. לא הולך. מביא לה עץ לאכול, צד לה דינוזאור קטן…ככה במשך ימים, שבועות, חודשים… קיצר – נכחדו!).
העובדה שזו התפיסה החברתית המקובלת, מביאה להדרתו מהשיח הציבורי של המצב השני, בו האישה היא זו שרוצה יותר. כי הרי מיהו הגבר, שיודה בכך, שהחשק המיני שלו נמוך משל בת זוגו? מיהי האישה, שתרצה להכיר בכך?
אם האקסיומה היא שהגברים רוצים יותר והגבר שלה לא רוצה – מה זה אומר עליה? ובכל מקרה, גם כיום, אישה שיש לה חשק מיני גבוה, עלולה להתפס כנימפומנית (מילת גנאי לכשעצמה), אז למה להעלות את זה בכלל?
סקס עם פרטנר אהוב הוא עולם ומלואו
אפשר להגיד – כולה סקס, מה הביג דיל? יש להם כל כך הרבה מהמשותף, נעים ומעניין להם יחד, יש ביניהם כבוד והכלה – למה להפוך את הסקס לכזה אישיו?
אז זהו, שזה לא "כולה סקס". עבור חלק מהא.נשים, סקס הוא המקום, בו הם מרגישות ומרגישים קרובים, פתוחים, פגיעות, מוכלות יותר מבכל מקום אחר. העירום הפיזי מזמין התפשטות טוטאלית מהמסכות, שאנחנו עשויים ועשויות לשים על עצמנו במהלך היום, בתפקידים האחרים שלנו.
סקס עם פרטנר אהוב הוא כל כך לא "כולה סקס". הוא עשוי לגרום לתחושת חיות כזו, שמעטים הדברים שמתקרבים אליה. אני לא מדברת על ההנאה הפיזית בלבד, אם כי גם היא עשויה להיות נפלאה כשלעצמה.
אני מדברת על השילוב הזה של קרבה טוטאלית, רגשית ופיזית, לאיש.ה שאנחנו כל-כך אוהבות, ועל החוויה היחודית שעשויה להווצר מתוך היחד הקרוב הזה.
מצב של פערי חשק דורש הסתכלות פתוחה ורחבה
מטפלים שונים מציעים דרכי התמודדות שונות עם סוגית פערי החשק, אולם לא נתקלתי בגישה שאומרת, שצריך לקבל ולהשלים עם הפער הזה. זה פער, שאם הוא לא מדובר ומטופל הוא עלול ליצור ריחוק שיכלה כל חלקה טובה בקשר.
ברור שיש פה גם תנועה בכיוון ההופכי – ריחוק בין בני הזוג שנובע מסיבות שונות, עלול בקלות לכבות את החשק. מגע בכלל וסקס בפרט לא חיים ביקום מקביל למערכת היחסים הכוללת, אלא יש ביניהם מערכת גומלין, שאינה ניתנת להפרדה.
נדרשת הסתכלות פתוחה ורחבה על הסיטואציה, כי בהחלט יש מצב, שרצים לנו בראש סרטים, שאינם מחוברים למציאות של הפרטנר.ית שלנו:
אולי מה שנראה כחתירה בלתי נגמרת להשגת פורקן מיני נטו, הוא למעשה משהו אחר לגמרי?
כמיהה לכך שיראו אותי בקשר?
רצון לחוש נאהבת?
צורך בקרבה פיזית?
הצורך לדעת שאני עדיין אטרקטיבי בעיני בת הזוג שלי?
ביטוי לחשש, שאם לא יהיה סקס ביננו, אולי בת הזוג תחפש אותו במקום אחר?
אולי המחשבה האוטומטית שעולה אצלה: "שיט! הוא מחבק אותי במטבח, זה בטח כי הוא רוצה סקס אחר כך", לא רק שהיא שגויה, אלא גם מונעת את ההנאה מהחיבוק עצמו? אולי הדחיה שהוא יחווה הפעם, תמנע ממנו לחבק בפעם הבאה?
או למשל מצב, בו לאחר כמה פעמים שהיא הציעה והוא סירב, היא שוקעת כולה במרה שחורה ובהבנה ברורה שזהו, הוא לא נמשך אליה ובטח יש לו רומן מהצד. מה שהיא אולי לא לוקחת בחשבון הוא, שהזקפה שלו כבר לא מה שהיתה ושהוא מעדיף להמנע, רק לא לאכזב אותה שוב.
ברור שאלה היו דוגמאות ספורות והאפשרויות לתסריטים שגויים הן אינסופיות.
לדבר ולהקשיב
כמו רוב הנושאים הקשורים במיניות, גם את הנושא הזה, במידה שהוא נוכח בזוגיות שלכם – רצוי לשים על השולחן. נסו להגיע במוד פתוח וקשוב, כך תוכלו לגלות דברים, שאולי לא עלו בדעתכן קודם לכן.
כשאתם בעמדה של ידיעה (שגויה, לרוב), אתם אוטמים את עצמכם מלהקשיב ומונעים מעצמכם את האפשרות לגלות דברים חדשים.
נסו לאפיין לעצמכם ולבן/בת הזוג מה מכבה ומה מדליק, מתי יותר מתאים לכם מגע אינטימי או סקס ומתי אתן צריכות את המרחב שלכן לעצמכן בלבד.
אם אתם בתקופה טרודה ומשהו בהעדפות שלכם השתנה – דברו, אל תצפו שיוכלו לקרוא אתכם.
במיוחד בשבילך
פתחו יומן ותקבעו לעצמכם את המפגש המיני הבא שלכם
זה אולי ישמע סותר תשוקה, אבל במצב כזה, מומלץ בחום לקבוע מראש זמן לסקס. זה נראה טכני, הפגיעה הזו בספונטניות, אבל אם סקס ספונטני היה עובד נהדר לכולם, כל הזמן, לא הייתי כותבת את הפוסט הזה ואנשי מקצוע לא היו נדרשים לפתח כלים שישפרו את המצב, לא ככה?
כשחושבות על זה עוד קצת – כמה פעולות ספונטנית יש בחיים שלנו? הרי החיים בעולם המערבי כל כך עמוסים, שאם נשאיר לספונטניות לנהל אותם, לא נספיק כלום.
אבל כשזה נוגע לסקס – הו, הו! אנחנו שמות ושמים עליו טייטלים פנטזיונרים ומתמלאים פליאה, כשהפנטזיה לא פוגשת את המציאות.
התכנון נותן חופש ושקט. הצד שרוצה יותר, יודע שהוא לא מצוי בציפיה אין סופית. הצד שרוצה פחות, יכול עכשיו לשחרר את החשש, שליטוף הירך מול הטלויזיה מהווה רמיזה לשלב הבא.
תחשבי על זה: אתם יכולים להתלטף, להתנשק, להתחבק – לא משנה כמה הצד שמעוניין במין נדלק מהעניין – זה לא אמור לקחת אתכם הלאה, אם זה לא היום שקבעתם לכם.
אתם יכולים להשתחרר ופשוט להנות מהמגע. אני מוסיפה סייג קטן: במידה שהצד שפחות מעוניין נדלק גם הוא ורוצה להתקדם, אני לא רואה סיבה, שתהיו קשוחים עם עצמכם ותצמדו דווקא לזימון ביומן האלקטרוני שלכם.
דבר אחד ברור – אם תתייחסו לסקס כאל מטלה – תעשו הכל כדי להמנע ממנו. אם תשנו את נקודת המבט ובמקום מטלה, המפגש המיני יהפך לאירוע, כזה שמתכוננים ומצפים לו – יש סיכוי ששני הצדדים ישמחו בו ויהנו ממנו.
מודל התגובה המינית של ד"ר רוזמרי בסון – מודל משנה חיי(ם) מין
בפוסט מודל התשוקה התגובתית אני מציגה את מודל המיניות הנשית, שפיתחה ד"ר רוזמרי בסון.
בניגוד למודל עליו גדלנו, לפיו תשוקה היא התנאי הראשון לקיומו של סקס מוצלח, שאם לא כן – עדיף לוותר עליו – באה בסון ומציעה לנו אפשרות חדשה: תשוקה עשויה להופיע אחרי שהגוף כבר מעורר.
אם תתני צ’אנס לרעיון הזה, אפשר שתגלו פתאום, שמתוך מצבים, שבעבר נראו לך כבלתי אפשריים לסקס, מתהווה לו פתאום סקס מעולה, רק כי לא פסלת אותו על הסף.
מניסיון אני יכולה להגיד, שאם הייתי מתנה קיומו של סקס בנוכחותה של התשוקה תחילה, הייתי מפסידה הרבה מאוד מהחוויות המיניות הכי טובות שלי.
הרי זה כל כך מפתה להכנס למיטה בסופו של יום, אחרי מקלחת חמה ונעימה, ולשקוע לתוך שינה עמוקה, שתטעין אותנו באנרגיה לקראת יום המחרת.
מה שהשינה הזו לא עושה – היא לא מפרישה אוקסיטוצין ("הורמון האהבה"), כך שהיא לא מקרבת בין בני הזוג, היא לא גורמת לתחושה של התעלות נפש והאנרגיה שהיא מטעינה בנו, תספיק אולי ליום העבודה, אבל כמעט בודאות לא תגרום לנו להתחיל אותו עם חיוך זורח.
הנה רעיון קטן עם תרומה גדולה – סקס לא סימטרי
אצל הרבה אנשים, סקס משמעו, ששני בני הזוג מענגים זה את זו, ששניהם שואפים להשגת אורגזמה, וששניהם בתוך העניין באופן שווה.
הגישה הזו, עשויה להדגיש מאוד את עניין הפער ביניהם, כי מה לעשות, עם כל היותם זוג, הם גם שני אינדוידואלים בעלי רצונות וצרכים שונים.
תחשבי על אפשרות, של להיות יחד באינטימיות, בזמן שאחד מבני הזוג מענג את עצמו, והאחר יכול להיות לצידו כמעט פאסיבי לגמרי, מחבק, מנשק, מלטף. לדעתי, זה פתרון נהדר מעת לעת.
תמיד קיימת האופציה, שהעובדה שאנחנו בקרבה פיזית ורואים את בן.בת הזוג שלנו מתענגים, תגרום לנו לרצון להצטרף באופן כזה או אחר – אם כמענגים בלבד ואם כפרטנרים מלאים.
זו דרך שמאפשרת לצד בעל החשק הגבוה בנקודת הזמן הזו, לבטא את עצמו, להראות על ידי האחר, להרגיש קרוב ולהגיע לפורקן, מבלי לגרום לצד השני לעשות סקס מכל הסיבות הלא נכונות.
פניה לקבלת עזרה
כל זה יפה וטוב, אבל לעיתים, אין די בכוונות טובות. אם הזוגיות שלכם חשובה לכם באמת ומה שניסיתם לבד לא עובד לכם – אני מזמינה אתכם לפנות אלי. אשמח להיות לכםן לעזר.
אני אחכה לך בפוסט הבא, אשמח לבואך.
