אחד המאפיינים הבולטים של הנשים שמגיעות אלי לקליניקה, הוא הרצון שלהן לדייק לעצמן את המיניות שלהן. זה מאוד מאפיין את הנשים בגילאי 40 פלוס, אבל לשמחתי, לא רק אותן.
הכותרת הנפוצה והקצרה שהן או בני זוגן נותנים לדבר היא "חוסר חשק". חלקן אומרות לי, שאם זה היה תלוי בהן, הן היו מוותרות על העיסוק במיניות באופן מוחלט. מבחינתן, זה דורש יותר מדי מאמץ, אל מול תמורה שאינה מהנה מספיק עבורן.
נשים רבות מפנות לאורך שנים את תשומת הלב שלהן החוצה – לצרכי הילדים, בן הזוג, הלימודים, הקריירה ולעצמן לא נשאר.
אותו הדבר קורה במיניות – מתי שהוא מבקש, מה שהוא מעדיף. חלקן אומרות לי, שהן כלל לא היו מודעות לכך, שהמיניות לא התאימה להן לאורך השנים, שהן פעלו מתוך מקום של ציפיות ודרישות. הן היו מנותקות מהרצונות, מהצרכים ומההעדפות שלהן, וזה בדיוק מה שריצוי עושה. הוא מתגנב מתוך רצון להיטיב עם האחר, אבל באותו הזמן, הוא פוגע בצד המרצה. לאט לאט, הן מצאו את עצמן מתרחקות, ממי שהן בחרו לחלוק את חייהן איתו.
כאשר הגוף כבר אינו משתף פעולה עם אוטומט, אי אפשר להמשיך באותו דפוס ש"עבד" קודם. נשים מתחילות לשים לב מתי הן מתכווצות, מתי הן נענות מתוך חובה, ומתי הן באמת נינוחות ונוכחות, מתי כן בא להן. לרוב מגיע קודם ה"לא", שאחריו נפתחת הדרך לעבר מה מתאים באמת. זה תהליך לא פשוט, אבל כשהחלופה היא להישאר עם מיניות שאינה מתאימה עוד, או לוותר על מיניות שעשויה להיות מענגת מאוד – נראה לי ששווה לכל הפחות, לתת לתהליך הזה צ'אנס.
ברור שהשלב הזה עלול לעורר בהלה בזוגיות. בן הזוג עשוי לחוות את השינוי כדחייה אישית או כביקורת על מה שהיה עד עכשיו. לעיתים נוצרת תחושת אובדן של המוכר והבטוח.
חשוב לי לומר: זה לא שאותן נשים עבדו על בן הזוג שלהן עד עכשיו. הן לא שיחקו תפקיד מתוך כוונה להטעות. הן פעלו מתוך היכולת והמודעות שהיו להן באותו שלב בחיים. אבל ברגע שהחיבור הפנימי מתחדד, ברגע שהן קשובות יותר לגופן, לרגש שלהן, לצורך שלהן בקצב אחר, במגע אחר, בשיח אחר, זה כאילו אכלו מפרי עץ הדעת. הן כבר לא יכולות ובטח שאינן רוצות, לחזור לאחור.
אצל זוגות, שבהם בן הזוג מצליח לעבור את שלב הבהלה הראשוני, ולהבין שמדובר בהתפתחות ולא בהאשמה או ביקורת עליו, כשהוא מוכן לרדת מהאוטומט המוכר, לגלות סקרנות, להתעניין בצרכים המשתנים של בת הזוג, להתאים את הקצב, את סוג המגע, את האופן שבו מתקרבים ולהרחיב את התפיסות והפרקטיקות המיניות, וכאשר בת הזוג מרשה לעצמה לבטא באופן ברור ולא מתגונן את תשוקותיה וצרכיה – המיניות הזוגית יכולה לעבור טרנספורמציה אל עבר מיניות שמתאימה לשלב הנוכחי בחיים.
כפי שאני פוגשת את זה, לעיתים דווקא המשבר הזוגי שההתעוררות, המודעות והצורך בדיוק מביאים איתם, הופך לשער לאינטימיות בוגרת ועמוקה שלא הייתה שם קודם.
מה תעדיפו – את המוכר, הבטוח, השגרתי שלא דורש מודעות, חיבור והשקעה ולכן אולי גם לא מאוד מהנה, או שתבחרו לצאת לדרך, ואולי לגלות עולם חדש?
